ויצא

פרשת ויצא

לקט ישראל ופרשת ויצא

בפרשת השבוע, לאחר ההבטחה העצומה והבלתי-מותנית לה זכה, יעקב מבקש בנדרו רק את הצרכים הבסיסיים ביותר להם נדרש האדם: אוכל, לבוש, הישרדות, חזרה בשלום הביתה. ה'לחם' מוזכר פה בפעם הראשונה בספר בראשית, וברור מההקשר שהוא משמש פה במשמעות של 'אוכל בכמות מינימלית מספקת'. ארגון לקט ישראל, שואף להעניק לכל אדם את הצורך הבסיסי ביותר כפי שמופיע בנדר: מזון, באמצעות הפעילות  של הצלת מזון וחלוקתו לאנשים הזקוקים לו.

אליסיה אוסטרייקר

אליסיה אוסטרייקר היא משוררת ומבקרת שירה. היא זכתה בעבר במלגת גוגנהיים ובמלגת קרן רוקפלר והגיעה פעמיים לשלב הסופי של ה"נאשיונאל בוק אווארד" בארה"ב. יצירותיה מופיעות בביטאונים ואנתולוגיות של שירה יהודית, ואוסף שיריה, The Book of Seventy, זכה בפרס ה"נאשיונאל ג'וויש בוק אווארד" בארה"ב בשנת 2010. אליסיה פרסמה מספר ספרי ביקורת על ספרי תנ"ך, הכוללים את הכותרים הבאים: "FeministRevision and the Bible: the Bucknell Lectures on Literary Theory"  ואת:  "For the Love of God: the Bible as an Open Book, a set of essays on the Song of Songs, Ruth, Psalms, Ecclesiastes, Jonah and Job ". אליסיה היא פרופסור אמריטה לספרות אנגלית מאוניברסיטת רוטגרס בארה"ב.

להתמקח על לחם

"וידר יעקב נדר לאמר אם-יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן-לי לחם לאכל ובגד ללבש; ושבתי בשלום אל-בית אבי והיה ה' לי לאלוקים; והאבן הזאת אשר-שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן-לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח:כ-כב).

בהתעוררו מחלום יוצא-דופן ויפהפה, בו ראה מלאכים עולים ויורדים מהארץ לשמיים ובו הובטחו לו אדמה וזרע רב 'כעפר הארץ', אשר יפרוץ לכל כיוון ואשר בו 'יתברכו כל-משפחת האדמה' (שם, יד), יעקב חש פחד או יראת כבוד עצומים, ונודר בעקבות תחושה זו נדר. הוא מבין מיד כי 'אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי' (שם, טז). אך האם נדרו, הפשוט כל כך כביכול, היה תוצאה של פחד או של יראת כבוד?

לאחר ההבטחה העצומה והבלתי-מותנית לה זכה, יעקב מבקש במסגרת בנדרו רק את הצרכים הבסיסיים ביותר להם נדרש האדם: אוכל, לבוש, הישרדות, חזרה בשלום הביתה. ה'לחם' מוזכר פה בפעם הראשונה בספר בראשית, וברור מההקשר שהוא משמש פה במשמעות של 'אוכל בכמות מינימלית מספקת'. הבקשה היא בקשה צנועה, ובמבט ראשון נראה שהיא מדגימה את ענוותנותו של יעקב. אבל האם יעקב זוכר, בעת הנדר, כי אירועים אחרים הקשורים באוכל וביגוד – אירועי קניית הבכורה וגניבת הברכות מעשו – הם אלו שהובילו אותו למקום ולמצב בו הוא נמצא עכשיו? האם הוא מפחד אולי שאינו ראוי לקבל את אשר הוא מבקש? האם זו הסיבה שנדרו לובש צורה של תנאי, סוג של התמקחות וירטואלית עם ה', המבטיחה את המשך סגידתו של יעקב בתמורה להישרדותו?

או שמא הנדר אינו פשוט כפי שהוא נראה. הצעתו של יעקב, "אם-יהיה אלוקים עמדי… והיה ה' לי לאלוקים," עושה שימוש הן בשם האלוהות הגנרי – אלוקים – והן בכינוי האלוהות לפיו כינו אבותיו של יעקב, אברהם ויצחק, את אלוהיהם – ה'. השימוש הכפול הזה טומן בחובו את ההנחה המרומזת כי ליעקב האופציה לבחור לעבוד אלוהויות אחרות, ומרמז גם למקח קודם בו היה יעקב מעורב, המקח עם עשו אחיו: אני אתן לך את הנזיד אם תיתן לי את בכורתך. נראה כאילו יעקב מעמיד את עצמו כאן במקום בו עמד עשו במקח הקודם – מעמד המבקש. אבל אם כך הוא הדבר, ה' מועמד כתוצאה במקומו של יעקב – כ'זוכה בבכורה'. האם זו היא ענוותנות, או חוצפה? המשך הבטחתו של יעקב, כי יעניק למקום בו חלם את חלומו את השם בית אל ויהפוך אותו (באופן מילולי ורוחני) לביתו של ה', הופכת את יעקב לאדם הראשון המייצר מקום קדוש ומעניק לו שם. הפן האחרון של הבטחתו, בו הוא מבטיח להעניק לה' עשירית מכל אשר יינתן לו מעבר לצרכי ההישרדות הבסיסיים ביותר, מרמז על ציפייה לעושר עתידי. יעקב מבטא כאן תקוה ליותר מאשר רק 'לחם לאכול'.

יעקב בעת נדרו, כמו בשאר הסיפורים המקראיים בהם הוא מופיע, הוא דמות אנושית ודו-משמעית מאוד. הוא גם רמאי וגם איש הגון. הוא עניו ושאפתן. הוא בו זמנית מפחד ובעל תעוזה. בסיפור שלנו, מוצף על ידי רגשות בעקבות חלומו הנבואי, הוא דולה מישותו הפנימית את הידיעה כי הדברים הבסיסיים ביותר בחיים – ביגוד, ביטחון ואוכל – אינם מובטחים אף פעם רק על ידי מאמצי האדם עצמו. הם מתנות האלוהים. אנו יכולים לכבד אותו לאור הכרה אנושית מרכזית זו.