סיכום אישי של פרוייקט "לקט לנשמה" של לקט ישראל, מאת יוזמת ומנהלת הפרוייקט, דיאנה ליפטון
פרויקט האוכל והתורה, "לקט לנשמה", של ארגון 'לקט ישראל'
כאשר הבאתי הביתה עותק כרוך של עבודת הדוקטורט שלי על חלומות בספר בראשית, בשנת 1996, כבר ידעתי בדיוק איפה אמקם אותו בביתנו עמוס הספרים: במדף עליו עמדו ספרי הבישול. העבודה הייתה בערך באותו הגודל של ספרי הבישול הגדולים יותר, אך יתרה מזאת, במיקום הזה היא ייצגה את כל הארוחות הביתיות אותן נאלצתי להמיר בארוחות מוכנות מהסופר על מנת לכתוב אותה. חמש עשרה שנים מאוחר יותר, הן העבודה והן ספרי הבישול נמצאים במיכל אחסון איפשהו ליד המקדש ההינדי במערב לונדון, אבל הקשר בין אוכל והתנ"ך מצא צורה חדשה כאשר התלבטתי כיצד לעשות שימוש מועיל בהכשרה האקדמית שלי בחיי החדשים בירושלים.
העברתי את רוב חיי הבוגרים כצמחונית. הפסקתי לאכול בשר בשנת 1984, זמן קצר לפני הנישואים הראשונים שלי. בעלי המנוח, פיטר ליפטון ז"ל, היה בהכשרתו פילוסוף של המדעים, אך המשרה האקדמית הראשונה שלו דרשה ממנו להעביר קורס בנושא אתיקה. הסילבוס כלל חומרים על זכויות בעלי חיים, בין היתר את Animal Liberation ("חירות החיות") של פיטר סינגר. פיטר (ליפטון) נהג לומר שזו הייתה הפעם היחידה שטענה פילוסופית כלשהי שינתה את חייו; הוא החליט שגידול בעלי חיים בתנאי סבל רק על מנת להרוג אותם למטרות מאכל הוא מעשה לא אתי, ונהיה צמחוני. הטענה הפילוסופית שינתה גם את החיים שלי – גם אני אימצתי את ההחלטה, באופן חלקי מתוך סולידריות אתו (מכיוון שידעתי שאכילת בשר מפריעה לפיטר לא רציתי לאכול בשר לפניו, למרות שידעתי שהוא לא יבטא כל התנגדות) וחלקית בגלל שהבחירה הצמחונית היוותה פתרון מתקבל על הדעת לבעיית הכשרות (אכלנו אוכל צמחוני גם מחוץ לבית, בכל מסעדה).
פיטר נפטר בשנת 2007, והאוריינטציה הדתית שלי השתנתה: הצמחונות כבר לא סיפקה את התשובה עבורי לשאלת הכשרות. שלש שנים לאחר מכן התחתנתי עם חיים, עבורו אכילת בשר מתקרבת לחובה דתית. נשארתי צמחונית, אך אני מכינה ארוחות בשריות ללא שום בעיה לפחות פעם בשבוע. מיותר לציין שהמטבח המשותף שלי ושל חיים מסובך יותר מזה אליו הייתי רגילה, ולמרות שמספרי האורחים קטנים יותר בדרך כלל מאלו אליהם הייתי מורגלת, הבישולים שלי לקראת שבת שונו לחלוטין על ידי הצורך להכין את כל האוכל מראש ולהשתמש ברכיבים אשר יכולים לעבור בהצלחה חימום מחדש על פלטה. יש לי מדף חדש של ספרי בישול, ואני קוראת בהם, ובבלוגים של כתבי אוכל, באופן מתמיד ואדוק.
הצומת של האוכל והדת הפך למרכזי יותר בחיי בשנים האחרונות לא רק בתוך קירות המטבח. כאשר עליתי לארץ ב-2011 לא ציפיתי להיות מושפעת במידה שאני חשה עצמי מושפעת מהמגורים בארץ בה גדלים שבעת המינים, בה הגשם נופל (או שאינו נופל) בעונת הגשמים, בה אנו אוכלים ושובעים (או לא). חוקי הכשרות אמנם פעילים בכל מקום בארץ, אבל חוקי החקלאות הדתיים לא – כפי שבולט במיוחד בשנת השמיטה שהחלה כעת. רציתי למצוא ערוץ דרכו לשקף את המציאות החדשה בה אני חיה, מציאות של אכילת אוכל בתוך "הארץ", ובאותו זמן לנסות לתרום תרומה קטנה להקלת תופעת הרעב עבור אילו שאינם יכולים לאכול ולשבוע. לכן החלטתי להפעיל לחצים על 52 עמיתים אקדמיים וידידים, מרחבי הספקטרום היהודי ומשלוש יבשות שונות, לתרום את תרומתם, במשך שנה אחת, ליצירת פירוש שבועי על פרשת השבוע הסובב סביב תמת האוכל. על אף שהייתי אופטימית, לא הייתי יכולה לצפות מראש את ההיקף והגיוון המדהים של תגובותיהם של כל הללו. התובנות שלהם היו מעוררי השראה, כפי שהייתה גם המוכנות שלהם לחשוב מחוץ לגבולות נושאי המחקר והעיסוק הרגילים שלהם. תודתי לכל אחד ואחת מבין התורמים אינה יודעת גבולות.
לצד הפרשנים היצירתיים הללו הייתי צריכה גם שותף ומוטב מקצועי. בדיוק ברגע הנכון נתן ידיד תרומה לארגון 'לקט ישראל' במקום מתנה לחג הפסח, והבנתי שמצאתי את השותף המושלם לפרויקט שלי. 'לקט' עושה עבודה מדהימה למען הרעבים בכל שכבות החברה הישראלית, עובד ישירות על אדמת הארץ, מאויש על ידי צוות מסור, מקצועי ויעיל ביותר (מבין אלו היה עבורי תענוג מיוחד לעבוד עם דינה פידלר, ענת פרידמן-קולס ואייל ויינשטוק) ומתפעל אתר אינטרנט מצוין. בפגישה עם דינה וענת הסברתי את החזון שלי עבור הפרויקט ואת התקווה שהוא יביא לארגון חשיפה ותמיכה. הן היו נלהבות. אני תכננתי לכלול מספר מתכונים שיהיו קשורים לפרשנות שונות, אך ענת ודינה רצו להביא מתכון בכל שבוע. והם רצו שהפרויקט יופיע הן באנגלית והן בעברית.
הממד הדו-לשוני החדש הזה הוביל אותי לשרה טובה ברודי, אשר תרגמה בצורה אלגנטית את הפירושים, כל אחת מן השפה המקורית בה נכתב לחברתה, ואשר היוותה קולגה נהדרת לאורך השנה. החלטתנו שיותר מדי מונח על כף המאזניים בכדי לתרגם את המתכונים; ענת תרמה למאמץ את בת דודתה אלינער רבין, אשר סיפקה את המתכונים בעברית, ולי נפלו הזכות והעונג לפתח היכרות עם קבוצת בלוגרי/ות וכותבי/ות אוכל נפלאה ותומכת. ברצוני לציין במיוחד את ספקית המתכונים הרבים ביותר עבור הפרויקט, דניס פיליפס, אשר תרמה רעיונות יצירתיים רבים ואף פעם לא הייתה עסוקה מדי בשביל להיענות באופן מיידי לבקשות של הרגע האחרון, ואת קלריסה היימן, אשר חיברה כתבה מצוינת על הפרויקט עבור כ-Jewish Chronicle באנגליה.
עכשיו שהשנה הסתיימה, הצעד הבא שלי הוא לערוך, להרחיב ולפרסם את תוצרי הפרויקט – כנראה רק באנגלית – עבור 'לקט ישראל'. אם למי מהקוראים יש מחשבות או עצות בנושא זה, אשמח לשמוע מהם.
דיאנה ליפטון [email protected]
