Menu

פרשת האזינו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
המשוררת לינדה זיסקויט חושבת על תופעות האכילה וחוסר הסיפוק בשירת האזינו ומעבר לה, וחולקת עמנו חלקים משיר שכתבה בנושא זה.

מתנה והתראה

לקט ישראל ופרשת האזינו

פרשת האזינו מספר כיצד ה' מצא את יעקב/ישראל והביא אותו למקום בו יכול היה להאכילו בשפע של דבש, שמן, חלב, טלה, חיטה ומיץ הענבים. הרעיון של אוכל כצורת אהבה הוא רעיון עמוק וסבוך, אבל יש בבטחה פן שלו בעבודה של ארגון 'לקט ישראל'. האכלת הרעב כוללת הרבה יותר מאשר מתן אוכל.

באנר-לעמוד-פרשה-עברית

לינדה שטרן זיסקויט

לינדה זיסקויט היא פרופסור חבר בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת בר-אילן, שם היא מכהנת כמתאמת מסלול השירה עבור התכנית לכתיבה יוצרת ע"ש שיינדי רודוף (תכנית לתארים מתקדמים). לינדה הנה בעלת תארים מאוניברסיטאות טפסטס, הארווארד ו-SUNY  באפלו. היא המחברת של חמישה אוספי שירה באורך מלא, כאשר האחרונים מבניהם הם Havoc: New & Selected Poems (Sheep Meadow Press, NY, 2013)  ו- Return from Elsewhere, אשר זכה בשיתוף בפרס לפרויקט השירה  "Outriders" לשנת 2014. בנוסף תרגמה לינדה מספר אוספי שירה עבריים לשפה האנגלית, ביניהם שני אוספי שירים של יונה וולך (אחד בשנת 1997, בעזרת מענק תרגום של ה-NEA, ואחד בשנת 2006) וקובץ שירים נבחרים של רבקה מרים (2011), אשר הגיע לשלב הגמר ל- National Jewish Book Award בקטגוריית השירה. לינדה מנהלת גם את גלריית Artspace בירושלים –http://www.artspacegallery.co.il/

"וישמן ישרון ויבעט" (דברים לב:טו)

בפרשת השבוע שעברה נצטווה משה (ע"פ פירושו של רש"י) לכתוב את השירה המופיעה בפרשת השבוע שלנו, פרשת האזינו, וללמד אותה לבני ישראל. ה' נותן שם הקדמה לתוכן השירה ולמאורעות העתיד: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי… וענתה השירה הזאת לפניו לעד" (דברים לא:יט-כא).

לאחר מכן מחל משה לדבר – "האזינו", שמעו, הקשיבו. משה קורא לשמים ולארץ לשמש כעדים לסיפור ההיסטוריה של עם ישראל, לתיאור הדרך בה נשא ה' את העם על כנפי נשרים משממת המדבר לארץ של שמן, תבואה ויין. אך לאחר כל זאת, מנבא משה, יגיע זמן בו העם יישמן, יבעט בה' וישכח את הטוב הרב שהשפיע עליהם.

שירת האזינו מורכבת בעיקר מצמדי פסוקיות, כאשר הרעיון המרכזי מבוטא בשורה הראשונה וחוזר, בשינויים קלים, בשנייה:

"האזינו השמים ואדברה

ותשמע הארץ אמרי פי

יערף כמטר לקחי

תזל כטל אמרתי

כשעירם עלי דשא

וכרביבים עלי עשב

כי שם ה' אקרא

הבו גדל לאלהינו!"  (דברים לב:א-ד)

בחלק הראשון של השיר מתאר משה את חסדיו של ה' כלפי עמו, את האופן בו פרס את כנפיו, הוציא את יעקב משממון המדבר, האכיל אותו דבש מהצוק, שמן מהאבנים, חלב ושמנת מהעדרים. ואז פתאום מגיעה תפנית:

"וישמן ישרון ויבעט

שמנת עבית כשית

ויטש אלוה עשהו

וינבל צור ישעתו"  (פסוק טו)

המעבר מחיי שפע לחיים בהם ה' ננטש על ידי העם נראה, במבט ראשון, כמעבר רדיקלי. אך למעשה הקישור הזה בין שפע ובין אזהרת העם מפני עבודת אלילים מופיעה מספר פעמים בספר במדבר. כדברי המדרש: "כל מקום שאתה מוצא אכילה ושביעה, שם אתה מוצא אזהרה" (ילקוט שמעוני, עקב, תתנא). כך, למשל, בספר דברים פרק ו, פסוקים י-יב: " והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת.  השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".

אזהרה דומה נמצאת גם בדברים ח:ז-יא: "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר; ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש; ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך. השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום"; ופעם נוספת בפרשה השנייה של קריאת שמע, המופיעה בדברים יא:יג-טז: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם".

האם זוהי אזהרה מפני השאננות? האם זהו מן הטבע האנושי לקבל את מה שאנחנו צריכים ואז להפנות עורפינו למי שנתן לנו אותו, להיהפך לשמנים, עיוורים למתנות הניתנות לנו ולצרכיהם של אחרים? מה הוא הדבר הטמון בנו הגורם לנו לאבד את רגש הכרת הטובה שלנו ברגע שאנחנו באים על סיפוקנו? האם אנו נהיים חרשים ברגע שגופנו בא על שובעו? האם אנחנו מסוגלים להקשיב רק כאשר אנחנו שומעים את הצורך שלנו עצמנו?

משה חוזה מראש את התופעה האנושית הזו ומנבא כי בני ישראל לא ידעו כיצד להכיר, להבין, לקבל ולהשתמש בשקילות ובנדיבות במתנות אותם יקבלו מה'.

בפרשה השנייה של ה'שמע', תיאור מתנות ה' בא בלשון יחיד ("ואכלת ושבעת"), בעוד האזהרה הבאה אחריה כתובה בלשון רבים ("השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים").

האם המסר הוא שמתנות מהם נהנים רק יחידים או בני קבוצה מצומצמת, מבלי שימת לב לקהילה כולה, מובילים לבעיטה בישות המספקת אותם, לפנייה לאלהים אחרים, לתחושת אוטונומיה ושליטה מוגזמים? היחיד האוכל לשובע ושותה לרוויה אולי אינו פתוח לשמיעת דברי ה', ועל כן האזהרה מכוונת לקהילה כולה, המצווה להיזהר שהשפע של השמן, הדגן והיין יגיע אל כל חלקי העם. ורק על ידי פקיחת עיניים ואזנים, על ידי אכילה מתונה, נוכל לשמוע משהו מעבר לצרכים האנוכיים שלנו ולהפנות מבט כלפי חוץ.

ברמה האישית, מוקד מרכזי – אולי אף אובססיה – בחיי כמשוררת היה והינו הקונפליקט המתמשך בין מלאות חיי, מן הצד האחד, והתיאבון לעוד – עוד אהבה, עוד הצלחות, עוד מתנות – מן הצד השני. אני שוב ושוב לומדת שאם איני מקשיבה לקולות האזהרה המצויים בשירה שלי, קולות שהם לעתים קרובות התחלתיים ובלתי-מודעים, הקוראים לי להעריך את מה שיש לי, אני עלולה להגיע, בעקבות הרצון לעוד, למצבים של עיוורון, שכחה, אובדן העצמי ואובדן אחרים.

מתוך השיר POROUS (מחורר):

"אנחנו סולחים לדברים הרבה

משום שאנו יודעים שהם חולפים

שהם קורים רק פעם אחת"

אבל החזרה –

לרדוף אדם שוב, תוך ידיעת העצב

להפקיר עצמנו לארבעת הרוחות

להתמלא במיסטורין המחפירים שלהם

 

זוהי ארוחה קלה אותה מעכל הגוף

תוך פירוק ירקות מינרליים במהירות כה רבה

עד שהם אינם משאירים עקבות כלל

רק חוסר שובע מספק

להשתוקק למה שאינו יכול למלא בשביל הרעב שהוא מותיר אחריו

 

שום דבר לא יכול לעצור אותך

 

כמו דמויות העומדות בשורה בשאול

כל אחת אוחזת צנצנת סדוקה

ממתינה לתורה לשפוך את המים

הנוזלים החוצה וזורמים הרחק

או ילדה על שפת הים

המטפטפת מים על שדיה

עבור האל אשר יום אחד ירד

ויעטוף עצמו סביבה

מדוע אינם עוצרים

האם אינה עייפה

מהתשוקה

הם לא יפסיקו למלא

הם אינם יכולים אי פעם למלא

אינך יכולה אי פעם להתמלא

….

כאשר הגוף מוצף

לא ניתן לראות דבר

לינדה זיסקויט

ציטוט מתוך Porous, מתוך ספרי, Return from Elsewhere (פרויקט השירה של Outriders, 2014)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

קבלו מאיתנו ניוזלטרים ועדכונים במייל על פעילות הארגון, על הצלת מזון ועל דרכים לעשות שינוי

עקבו אחרינו

סדנאות תזונה בריאה

זה בריא גם לכיס שלנו

לפרטים והרשמה לסדנאות התזונה של לקט ישראל

הרשמו כאן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

הצטרפו לעשרות אלפי אנשים מרחבי העולם המקבלים מאיתנו ניוזלטרים ועדכונים במייל על פעילות הארגון, על הצלת מזון ועל דרכים לעשות שינוי.

לוגואים-לפוטר-07.2021
לקט ישראל

לקט ישראל