פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן – מאכלים ערבים בעשרת הדברות

חיים היימס

דבר התורה הזה מוקדש לזכרו של אבי, אשר אנשיל בן חנה ואהרון הלוי, אשר נפטר בה' בסיון 5774.

פרופסור חיים היימס הוא ראש המחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנהל המרכז לחקר המרת דת ומפגשים בין-דתיים. תחומי המחקר שלו כוללים מיסטיקה ופילוסופיה יהודית ונוצרית בימי הביניים ובתקופת הרנסנס, אפוקליפטיות, פולמוסים בין-דתיים והמרות דת. ספריו של חיים כוללים את Like Angels on Jacob's Ladder: Abraham Abulafia, the Franciscans, and Joachimism (2008) ואת "אני (לא) מאמין: ישראל והיהדות – עבר, הווה, עתיד" (2011).

פרשת ואתחנן מביאה את התיאור השני במקרא של עשרת הדברות. הדברות מופיעות ללא כל התייחסות למאורעות הקשורים לנתינתם בהר סיני, כפי שהם מסופרים בשמות פרק כ. בנוסף, כאשר מניחים זה לצד זה את שני התיאורים, נראה כי מדובר בשתי גרסאות שונות מאוד של הציוויים הכלולים בדברות. פרשני המקרא לאורך הדורות עמלו בכדי להסביר כיצד יכולים להיות הבדלים כה רבים בין שני התיאורים אם הדברות מהוות צו אלוקי.

הדיבר החמישי (דברים ה:טז), המוכר היטב הן להורים והן לילדים, מתמקד בחובת הבן/הבת לכבד את הוריהם. בהבנה החז"לית של הדברות, כמו גם בדמיון הפופולרי שלהם, הדברות ניתנו בשתי לוחות, אשר כללו כל אחת חמש דברות (אם אכן כך היה, הלוח שכלל את חמשת הדברות השניות היה ככל הנראה נראה ריק למדי, ביחס לזה שכלל את חמשת הראשונות). חלוקה כזו מציבה את הדיבר החמישי בצד הלוחות הכולל את הדברות הנחשבות כדברות של "בין אדם למקום" (חמשת הדברות הנוספות מתמקדות במערכות היחסים בין בני אדם המאפשרים קיומה של חברה צודקת). מיקום כזה נראה מנוגד לאינטואיציה שלנו, היות וכיבוד הורים קשור באופן כה מובהק ליחסים בין-אנושיים. חלק מהפרשנים מסבירים שמיקום זה מדגים את חשיבות הדיבר: דרך כיבוד הורים אנו בעצם מכבדים את ה'.

הפסוק המתאר את הדיבר החמישי בספר שמות מנוסח כך: "כבד את-אביך ואת-אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר-ה' אלקיך נתן לך" (שמות כ:יב). מצוות כיבוד הורים הוא צו אלוקי הטומן בחובו שכר מיידי כאשר הוא מקוים כראוי. אך, היות ולא מדובר במעשה חד-פעמי אלא בתהליך מתמשך, המתקיים אף לאחר מות ההורה, הביטוי המעשי של השכר אינו בהכרח גלוי באופן מיידי.

ההבטחות לחיים ארוכים ולעושר תלויים, כמובן, בקיום המשאבים המאפשרים אותם. הבטחה זו, באופן מעניין, מופיעה בהקשרים נוספים בהם נושא האוכל מרכזי; אחד מאלו מופיע בסוף הפרשייה השנייה של ה"שמע", הנאמרת פעמיים ביום, בתפילות השחרית והערבית (דברים יא:יג-כא). פרשייה זו מדגישה שלימוד המצוות לילדינו, שמירתם ואהבת ה' תזכה אותנו בגשם היורד בעונות המתאימות וביבול בשפע.

שתי הבטחות אלו מהוות את התנאי הראשוני לעושר ולאורך החיים המוזכרים בפסוק האחרון של הפרשייה. שמירת מצווה אחרת, זו של שילוח הציפור האם מעל קינה לפני לקיחת הביצים עליהם היא דוגרת (דברים כב:ו) – כנראה למטרות אוכל – מבטיחה גם היא אריכות ימים ועושר. גם כאן כיבוד ההורה קשור באופן אינטימי בהזנה פיזית.

ואולי כל זה לא מפתיע. כילדים צעירים, איננו מסוגלים לטפל בעצמנו ואנו תלויים כמעט לחלוטין בהורינו לסיפוק אוכל, קורת גג, חינוך ובתקווה אף אהבה. ככל שאנו גדלים, מפתחים את הכלים ההכרחיים לעצמאות בעולם ואף מקימים משפחות משלנו, גם הורינו מתבגרים ועוברים לשלב חיים אחר, בו הם נעשים תלויים בנו. מעגל החיים הזה מוטבע בעצם בדיבר החמישי של כיבוד ההורים, ומשם נובע גם השכר המובטח לאלו המקיימים אותו.