Menu

פרשת וזאת הברכה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
טובה גנזל מהרהרת במרכיבים הגסטרונומיים של ברכות משה לשבטים.

ברכות שברכות בצידן

לקט ישראל ופרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה סוגרת את התורה עם ברכות משה לשנים עשר השבטים, העומדים להיכנס לארץ ישראל בלעדיו. מפתה לחשוב על ברכות לפני המוות מעין אלו כנבואות בלתי-משתנות: זה מה שהעתיד צופן עבורכם. אבל ניתן להבין אותם בצורה מכוונת יותר במונחים נזילים יותר, כהערכות: אלו החומרים שיעמדו לרשותכם, ועכשיו עליכם לעשות אתם את הטוב שביכולתכם. כאשר אנו עוסקים בחקלאות וייצור אוכל, יש לארץ ישראל נכסים רבים, אך איננו יכולים לסמוך על כך שהם יחולקו באופן הוגן לכל. זהו התפקיד של יושבי הארץ, ואנו ב'לקט ישראל' מחויבים לעשות כמיטב יכולתנו כדי לוודא שהברכות המסופקות על ידי הארץ יהיו מנת חלקם של כל יושביה.

באנר-לעמוד-פרשה-עברית

טובה גנזל

ד"ר טובה גנזל, מנהלת המדרשה באוניברסיטת בר-אילן, קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת בר-אילן, והנה בין יועצות ההלכה הראשונות שהוכשרו בארץ. מלגאית לשעבר של 'קרן תקוה', טובה קיבלה גם מספר פרסים ומענקים ממקורות שונים. היא פרסמה מאמרים, פרקי ספרים וערכי אנציקלופדיה רבים, וספרה,  "נבואת הצופה – בין חורבן לתקומה : עיונים בנבואת יחזקאל", ראה אור בשנת 2012.

פעמיים במסגרת ברכות משה לישראל המופיעים בפרשתנו מוזכר שפע גסטרונומי. פעם אחת בברכה לאשר: "וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ" (דברים לג:כד), ופעם נוספת בחתימה שבסוף הברכות: "וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַֽעֲקֹ֔ב אֶל אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף שָׁמָ֖יו יַ֥עַרְפוּ טָֽל" (פסוק כח).

ברכה זו כוללת שפע של שמן, לחם ויין. ניתן יהיה לטבול את הרגלים בתוך שפע השמן שבנחלת אשר, ובעת שישראל יחיו על אדמתם בבטחה לא יחסר להם דגן או תירוש. אולם נראה כי ההבטחה המשמעותית ביותר, הנקשרת לאוכל, מופיעה דווקא בסוף הפסוק, והיא הברכה על הטל.

הטל מורכב מטיפות מים הנוצרות מן האדים המתקררים במהלך הלילה, ומכאן כינוים: "רסיסי לילה" (שיר השירים ה:ב). הטל, כשמו כן הוא, מבטיח חיות. בדרך הטבע כשם שתנובת הארץ בחורף תלויה בגשם, תנובת הארץ בקיץ תלויה בטל. הוא מצוי ברוב אזורי הארץ, בהם קיימים זרמי אויר עולים, וכמות הטל גדולה יותר לאחר ימים חמים. לירידת המן, קדמה תמיד ירידת הטל: "וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו" (במדבר יא:ט), ונראה שהטל ירד גם אחר ירידת המן: "וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה" (שמות טז:יג). עם בוקר כשהטל היה נעלם, היה המן מתגלה לעיני העם: "וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל הָאָֽרֶץ" (פסוק יד). כך עטף הטל את האוכל שירד לעם מהשמים.

אמנם ניתן היה לחשוב כי בארץ ישראל הטל יורד בצורה יומיומית וקיומו מובטח, ועל כן אין צורך לציין אותו במפורש בברכות לעם. אולם מנבואת חגי, מראשית ימי הבית השני, אנו למדים כי בשעות קשות לעם ישראל פסק גם הטל מרדת: "עַל־כֵּ֣ן עֲלֵיכֶ֔ם כָּֽלְא֥וּ שָׁמַ֖יִם מִטָּ֑ל וְהָאָ֖רֶץ כָּֽלְאָ֥ה יְבוּלָֽהּ" (חגי א:י). מסיבה זו גם לא היה לעם לחם, יין ושמן: "וָֽאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל הָאָ֣רֶץ וְעַל הֶֽהָרִ֗ים וְעַל הַדָּגָן֙ וְעַל הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָ֔ר" (פסוק יא). בתקופה שבה קיוו שבי ציון לראות ברכה בעמלם, הם עמדו בפני רעב קשה, שנגרם לא רק מעצירת גשמים, אלה גם מעצירת ירידת הטל. קשיים אלה הביאו להטלת ספק בנוכחות האלוהית בתוכם, ולטלטלה בביטחון בקשר שבין ה' ועמו. ספק זה קיבל מענה באותם הימים בדברי הנביא: "אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם ה'" (פסוק יג).

בשנים האחרונות, משחזר העם שוב לציון, נקווה כי ברכת הטל המלווה בשפע גסטרונומי ארצי, תהיה מנת חלקנו תמיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

קבלו מאיתנו ניוזלטרים ועדכונים במייל על פעילות הארגון, על הצלת מזון ועל דרכים לעשות שינוי

עקבו אחרינו

סדנאות תזונה בריאה

זה בריא גם לכיס שלנו

לפרטים והרשמה לסדנאות התזונה של לקט ישראל

הרשמו כאן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

הצטרפו לעשרות אלפי אנשים מרחבי העולם המקבלים מאיתנו ניוזלטרים ועדכונים במייל על פעילות הארגון, על הצלת מזון ועל דרכים לעשות שינוי.

לוגואים-לפוטר-07.2021
לקט ישראל

לקט ישראל