פרשת לך לך
לקט ישראל ופרשת לך לך:
מיד עם כניסתו של אברהם לארץ המובטחת החל רעב בארץ, ואברהם נאלץ לרדת למצרים בחפשו אחר מזון. בישראל של ימינו יש הרבה אנשים אשר אין להם מספיק מזון. לקט ישראל עמל קשה להציל ולאסוף אוכל אשר אחרת היה נזרק, ולדאוג שהוא יגיע לאנשים הזקוקים לו.
אלכסנדר קיי הוא עמית בתכנית הפוסט-דוקטור של פרוייקט 'תקוה' העוסק במחשבת ישראל, ובנוסף משמש כמרצה בחוג לדתות באוניברסיטת פרינסטון. את הדוקטורט שלו, "הפילוסופיות המשפטיות של הציונות הדתית, 1967-1937 ", כתב באוניברסיטת קולומביה. המחקר הנוכחי שלו עוסק בהיסטוריה של פרשנות משפטית יהודית במסגרת הפילוסופיה המודרנית ומדינת הלאום. אלכסנדר מחזיק בתואר ראשון ותואר מ.פיל מאוניברסיטת קיימברידג', ובהסמכה רבנית מטעם "ישיבת חובבי תורה " בניו יורק.
"ויהי רעב בארץ" (בראשית יב:י)
מוטיב הרעב מהווה סיפור מסגרת בספר בראשית. כל אחד מהאבות מתמודד בתורו עם אתגר הרעב, והחוויות השונות של כל אחד מהם מדגישות את תוצאות הרעב – ניתוק ממקום, סכסוך וניצול – תוצאות המהדהדות בחיינו עד היום. זמן קצר לאחר הגעתם לארץ המובטחת, אברם ושרי (שמותם טרם שונו לתצורות היותר מוכרות לנו) נאלצים להעתיק את מגוריהם למצרים בעקבות רעב בארץ כנען. במצרים, רחוק מההגנה שסיפק להם ביתם, חייו של אברם נתונים בסכנה ושרי נתונה תחת איום של אלימות מינית (בראשית יב). בעיית הרעב חוזרת בימיו של בנם, יצחק (בראשית כו), ובעקבותיה מתעורר סכסוך בין רועיהם של יצחק ואבימלך סביב שאלת הזכויות על מקורות מים, משאב אשר ככל הנראה נדלדל בעקבות הרעב. בעקבות גל הרעב הבא, נאלץ יעקב להעביר את כל משפחתו למצרים בחיפוש אחר מזון עבורם. במצרים היה אוכל רק משום שפרעה, תחת הדרכתו של יוסף, אגר עודפי תבואה במשך שנות השבע שקדמו לבוא הרעב. אך בעוד מדיניות אגירה זו הצילה נפשות רבות מגוויעה ברעב, היא גם הובילה לריכוז הבעלות על אדמות מצרים בידי פרעה. מחסור, יחד עם העדר כל הסדרה של בעלי השלטון והכוח, הפכה את העשירים לעשירים יותר ואת העניים לעניים עוד יותר.
כמעט ואין צורך לומר שהרעב ותוצאותיו מפעמים בקרבנו עד היום. לכאחד מתוך כל שבעה אנשים בעולם אין מספיק אוכל לאכול. כבימי אברם, הרעב גורם לגלותם של מיליוני אנשים (בסומליה, למשל, נאלצו 1.4 מיליון אנשים לעזוב את בתיהם בנדידה אחר מקורות מזון בגל הרעב באחרון). כבימי יצחק, מחסור במים ובמזון קשורים בעימותים אלימות בכל רחבי העולם. כבימי יצחק, משאבים מועטים מרוכזים, באופן גובר והולך, בידיהם של אליטה מצומצמת. יתרה מכך, כל הגורמים הללו – מחסור, עוני, הגירה, עימותים ושחיתות, המוחרפים כולם על ידי שינויי האקלים – מחזקים זה את זה ויוצרים משבר עולמי, מערכתי, מקיף ומתמיד.
תיאורי הרעב בתנ"ך מהדהדים חזק עוד יותר בעקבות תיאורי שפע הבריאה המופיעים בפרקים הראשונים של ספר בראשית. האדמה לאחר הבריאה מעניקה בשפע מפירותיה עבור מאכל בני האדם. אפילו לאחר גירוש אדם וחווה מגן העדן, אסון המבול ופיזור האוכלוסייה האנושית על פני הארץ בעקבות חטא מגדל בבל, אין כל רמז בכתוב למחסור במזון. הרעב הראשון בתנ"ך, בימיהם של אברם ושרי, מהווה ניגוד נוראי לשפע של הדורות הראשונים. ניגוד זה בין שפע למחסור מוכר לנו מאוד. גם כאשר האדמה מספקת כמויות מספיקות של אוכל, חלקים גדולים מדי ממנו מגיעים למקומות מסוימים, וקטנים מדי לאחרים. כשליש מתוצרת האוכל השנתית כיום מתבזבזת או מתכלה, ורובם המוחלט של הסובלים מתת-תזונה ומרעב חיים במדינות העולם השלישי. אין פתרון פשוט וקל לניגוד האבסורדי והמזוויע בין פוריות האדמה ומחסורם ודלותם של מיליוני אנשים. אך אולי ההצגה הבוטה של התנ"ך של מצב העניינים הנוראי הזה מעודדת אותנו, לכל הפחות, להכווין את עצמנו למאמצים לשיפורו.
