צרכנות מוסרית
לקט ישראל ופרשת ראה
פרשת ראה מסבירה כיצד בשר יכול להיאכל על מנת לספק רעב ולא רק להקשר של פולחן קורבני. עבור יהודים רבים, אכילת בשר משמרת את הממד הדתי של עולם הקורבנות, בין היתר דרך הקשר של אכילה זו לחגיגת שבתות וחגים יהודיים. יהודים אחרים מוצאים בתורה השראה מוסרית להמנעות מאכילת בשר. העבודה של ארגון 'לקט ישראל' עוזר להבטיח כי העוני לא יהווה את הגורם המכריע בשאלה האם לאכול בשר או לא.
אליעזר סגל
פרופסור אליעזר סגל מרצה במחלקה ללימודי הדתות באוניברסיטת קלגרי, קנדה. נושאי המומחיות שלו הם התלמוד הבבלי, פרשנות מקרא יהודית, מדרש, הלכה, פולחן ומוסריות והיהדות העתיקה בהקשרה ההלניסטי. לצד פרסומית מלומדים רבים, הוא מחברו של הגדת פסח לילדים בסגנון ספריו של ד"ר סוס: Uncle Eli's Haggadah.
"כי ירחיב ה' אלקיך את-גבלך כאשר דבר-לך ואמרת אכלה בשר כי-תאוה נפשך לאכל בשר; בכל-אות נפשך תאכל בשר" (דברים יב:כ).
המשך דברי יאמרו בהשראת הפרשן בן המאה השש-עשר רבי משה אלשייך מצפת. הקריאה העדינה ומרגישה שלו של פסקה זו מאחדת דיוק פרשני, תובנה פסיכולוגית ואחריות מוסרית.
מספר פרשנים רואים בהיתר הניתן על ידי ה' לאכול בשר כניעה חסרת התלהבות לחולשה אנושית. תפיסה כזו בדרך כלל באה יחד עם חזון לפיו הישועה העתידית תכלול חזרה לצמחונות הקדמונית של הבריאה המקורית. אך ניתן לקרוא פסקה זו גם כמקור ליצירת הקשר מוסרי לאכילת בשר. במקום זה, הרשות הניתנת לאכילת בשר חולין קשורה להרחבת גבולות ארץ ישראל. בשונה מהמצב ששרר במהלך מסעות עם ישראל במדבר סיני, בו חנו סביב למזבח ויכלו להגיע אליו בנקל על מנת להכין את בשרם בצורת 'קורבן שלמים', יישוב הארץ המובטחת יצר ריחוק משמעותי בין מרבית העם והמקום המקודש. עכשיו התורה מתירה בפירוש לאכול בשר גם אם המטרה הרוחנית של אכילה זו אינו מעוגן על ידי פולחן קורבני.
התאווה לבשר מתוארת באופן מדויק בפסוק שצוטט לעיל: " כי-תאוה נפשך לאכל בשר". למרות העובדה שלמילה 'נפש' יש מגוון רחב של משמעויות אפשריות, הפרשנים המסורתיים לעתים קרובות מדגישים את המשמעות התאולוגית שלה כישות נפרדת מהגוף. הבנה זו של המילה מאפשרת תובנה חשובה בהקשר התאווה לאכילת בשר המוזכרת בפסוק. למרות שאכילת הבשר הורחבה מעבר למקום המקודש אל תוך הבית הפרטי, על האוכל להשתדל, בכל זאת, לשמר את האיכות הרוחנית של פעולת האכילה ולא להוריד אותו לרמת סיפוק דחף פיזי בלבד.
מה היא האיכות הרוחנית המעוררת על ידי פעולת אכילת הבשר? פרשנים קבליים הבינו איכות זה לאור עקרונות מיסטיים, ובאופן ספציפי דוקטרינת גלגול הנשמות: על ידי פעולת האכילה של בשר חיה מסוימת והכנסתו לגוף אנושי ואצילי, האדם מעלה את המעמד המטפיזי של הבשר/החיה. אני מעדיף להבין את האיכות הרוחנית של אכילת הבשר בצורה מוסרית יותר: אוכל, ובין היתר המרכיבים התזונתיים של בשר, צריך לשמש מקור לאנרגיה הדרושה לבני אדם על מנת לעשות את רצונו של ה' ולהוסיף טוב בעולם. הוא אינו צריך להיהפך לסיפוק חסר-אחריות של צרכים חושיים, או לתירוץ המאפשר אכזריות אנושית.
בהתאם לכך, יש להבין באופן ברור שכאשר אנחנו נהנים מהרשות לאכול בשר חולין, עלינו לשאוף לא לשכוח את המטרה הדתית הבסיסית שלו. כפי שמנסח זאת אלשייך בתושיה הטקסטואלית שלו: המקרא כתב "כי-ירחק ממך המקום" (שם, פס' כא). המקדש הוא זה המרוחק מהאדם גיאוגרפית. האדם עצמו, לעומת זאת, אינו צריך להרחיק את עצמו באופן רוחני מהאידיאלית המקודשים אשר צריכים להנחות את גישתנו לאוכל.
