• https://roshhashanah.leket.org/?utm_campaign=roshhashanah&utm_medium=banner&utm_source=top
  • filltheirplatesHE
Menu

פרשת תצוה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
השבוע אריאל קופילוביץ, מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית, מקשר באופן יפהפה בין שמן זית טהור ובין הבנייה והקישוט של המשכן.

תצוה

לקט ישראל ופרשת תצוה

על אף צעדים גדולים במדע ובטכנולוגיה, האוכל הטוב ביותר בדרך כלל מתחיל את דרכו בשדה, או – כמו במקרה של שמן הזית, המככב באופן כה בולט בפרשיית השבוע שלנו – בכרם. 'לקט ישראל' משקף את הדגש הזה על מקור האוכל שלנו דרך ההזמנה שלנו להתנדב בעבודות שדה במשקים שונים בארץ!

באנר-לעמוד-פרשה-עברית

אריאל קופילוביץ

אריאל קופילוביץ הוא תלמיד מחקר בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בתיאורי עתיד ישראל בנבואות התקומה בספר יחזקאל. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים ומתגורר ביישוב הקהילתי המעורב חרוב-אליאב במזרח חבל לכיש.

על הקרוב יותר והמובחר יותר

הפרשה נפתחת בציווי "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז, כ). שמן הזית היה ממוצרי החקלאות החשובים ביותר של ארץ ישראל בתקופת המקרא. הוא שימש לאכילה, למאור, לאפייה, לסיכה ואף להכנת תמרוקים, ובתי הבד הרבים שנמצאו ברחבי ארץ ישראל מלמדים על היקפי השימוש בו.

אף בפולחן לא נפקד מקומו של השמן: כבר בספר בראשית יעקב מושח את האבן שישן עליה בשמן ובכך מציין את הפיכתה למצבה (בראשית כח, יח), והשמן נפוץ מאוד בפרשיות הרבות העוסקות במשכן ובקורבנות שהוקרבו בו. פרשתנו מצווה כי השמן למאור יהיה "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית", כלומר שמן צלול ונקי שנכבש (נכתת) באמצעות מכות עדינות במכתש ועלי ולא באמצעות אבנים או קורות כבדות ששימשו בבתי הבד. לעומת שמן משובח ומובחר זה, יתר השמנים ששימשו לייעודים אחרים בפולחן, כגון השמן שהיה מוקרב יחד עם המנחות (ויקרא ב, א), היו שמנים רגילים מאיכות נמוכה יותר. כבר חז"ל תמהו על הבדלי האיכות הללו שכן דרכו של עולם היא שדווקא השמן המובחר משמש למאכל ואילו שמן מאיכות נמוכה יותר שימש בדרך כלל למאור. היו שהסבירו שהדרישה שהשמן למנורת המאור יהיה זך ומובחר נועדה להשיג אור צלול ובהיר יותר למנורה ולהימנע מקיומם של חלקיקים הקיימים בשמן שאינו צלול וששריפתם הייתה עלולה ליצור פיח שילכלך את הפרוכת ויריעות המשכן הפנימיות.

אולם נראה שהפתרון לשאלה זו טמון בהבנת תפיסת הקדושה של פרשיות המשכן. אחת השאיפות המרכזיות בפרקי המשכן היא לגרום לכך שה' ישכון בקרב עמו באופן תמידי – "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), והמשכן, ובייחוד קודש הקודשים שבמרכזו, נתפס כמקום שכינתו הממשי של ה'. אחד הביטויים הפיזיים לתפיסה זו היה האופן שבו סודר ונבנה המשכן: ככל שהחפץ הפולחני היה ממוקם באזור פנימי יותר, הקרוב למקום שכינתו הממשי של האל בקודש הקודשים, כך הוא נעשה מחומרים יקרים ומשובחים יותר.

כך למשל, בקודש הקודשים הכול היה עשוי זהב טהור או מצופה זהב טהור, בעוד שבחצר המשכן הכול היה עשוי כסף או נחושת. מחיצות המשכן הפנימיות וכן בגדי הכהן הגדול היו עשויים מהבדים היקרים ביותר – תכלת וארגמן, והוכנו בשיטת הרקמה המהודרת ביותר "מעשה חושב" (שמות כח, ו). לעומתם, מחיצות המשכן החיצוניות היו עשויות מצמר עיזים פשוט שהוכן בשיטת רקמה פשוטה יותר – "מעשה אורג" (שמות לט, כב) או "מעשה רוקם" (שמות כו, לו). הקטורת ששימשה את הכהן הגדול במהלך כניסתו אל קודש הקודשים ביום הכיפורים הייתה "קטורת סמים דקה" (ויקרא טז, יב); לעומתה הקטורת שהוקטרה על גבי מזבח הקטורת שבקודש הייתה "קטורת סמים" (שמות ל, ז) ואילו קטורת ששימשה באירועים מחוץ למשכן הייתה "קטורת" רגילה.

בהתאם לעיקרון זה שלפיו קירבה למקום שכינת האל מחייבת שימוש בחומרים מובחרים יותר, קבעה התורה ששמן הזית המשמש במתחם הפנימי, הווי אומר להדלקת המנורה המצויה בקודש, יהיה מאיכות גבוהה יותר מזו של השמן המשמש בהקרבת הקורבנות המתבצעת על גבי מזבח הנחושת שעמד מחוץ לקודש, בחצר המשכן.

תיאור שמן זית מובחר באמצעות המונח 'כתית' השתמר לאורך הדורות ואף בימינו ענף הזית, הגוף המסחרי האחראי על דירוג שמני הזית המשווקים בישראל, ממיין את איכות השמנים לפי דרגה המכונה 'כתית'.

למתכון לפרשת "תצוה" לחץ כאן

להרשמה לעלון "לקט לנשמה" לחץ כאן

להדפסת הפרשה לקריאה כקובץ PDF, לחץ כאן

למעבר לפרשת "תצוה" בשפה האנגלית, לחץ כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקט ישראל

לקט ישראל