"המדינה צריכה להוביל תוכנית סדורה לחקלאות"

כהן הוא חקלאי בכל רמ"ח אבריו, דור רביעי של חקלאי המשפחה. סבא רבא, עלה ארצה בגפו ב־1880  היה רק בן 12. את האהבה לחקלאות קיבל אבשלום מסבו, משה, שהיה ממקימי מושב תל עדשים  ו"איש עבודה אמיתי" כדברי נכדו. כהן מספר שהוא אוהב חקלאות כי "יש בזה את חדוות העשייה. יש בעבודה הזו הרבה יצירתיות".

השדות היפים שנפרשים משדרים עוצמה, אך הם מלאים מהמורות. "יש הרבה לחצים בענף החקלאות", מבהיר כהן, "עובדים, שיווק, חוסר או עודף בסחורה. זה לא קל. אבל אני מאוד אוהב את הדרך שלי". לשיטתו, במקצוע הזה צריך להיות מחובר לקרקע, תרתי משמע. "אני מגדל רק את מה שאני יודע למכור", הוא מסביר, ומוסיף: "אתה צריך לדעת לקחת סיכונים וגם לעשות טעויות. מי שלא טועה – לא לומד".

השינוי שעבר ענף החקלאות בשני העשורים האחרונים ניכר גם במשק של אבשי. "לצערנו, היום מי שלא יהיה חקלאי גדול – פשוט לא יהיה. הענף הולך לשם והחקלאים צריכים להיות מאוד יעילים. הכנסנו טכנולוגיה חדשנית ולמדתי על עצמי שיש הרבה דברים שאני לא יודע. אז אני מאמץ מוחות: הבאתי מישהו שיתכנן את בית האריזה, מישהו שלימד אותי על עולם המיכון, אפליקציות, אגרונום, ניהול המשק. אתה צריך לדעת להגיד לעצמך את האמת". 

הוא מספר ש"המדינה מערימה קשיים. היא לא אוהבת חקלאים ולא קשובה להם. צריך לעזור לנו לפתור בעיות וללוות אותנו. לתמוך באמת בחקלאים – ולא רק בסיסמאות. לשאול אותם מה הם צריכים, איפה הם רואים את עצמם בעוד 10 שנים ולהוביל תוכנית סדורה לחקלאות. לתכנן את העתיד ולהסתכל קדימה. בן־גוריון ראה קדימה, הוא לא התייאש כשראה שכל מדינות ערב סביבנו, שאין לנו מספיק צבא או שיש לו ערב־רב של אנשים בלי אותה שפה ותרבות. היה לו חזון. וצריך כאן  חזון".

אבשי מצהיר שגם הוא "כל הזמן מסתכל קדימה. מאוד נכון להגיד עליי שאופטימיות, תחושת מסוגלות ונחישות מובילות אותי – אחרת לא הייתי איפה שאני היום. אני בן אדם שרואה את האופק. וברגע שאתה רואה את האופק ויודע לאן אתה הולך, אתה גם מתקדם ואתה גם מוביל ולא מובל".

מעבר למכירה לרשתות השיווק הגדולות, הוא תורם בקביעות לארגון "לקט ישראל". התרומה מבחינתו היא חלק אינטגרלי מהעבודה השוטפת במשק. "אני מאמין בצדקה ושמח להיות בצד הנותן", מסביר כהן, "כשיש לי עודפי תוצרת אני מעדכן את 'לקט ישראל' והם מגיעים לקטוף ולאסוף. במשק אנחנו מאוד מקפידים על איכות, כך יוצא שיש לנו המון עודפים טובים מאוד שלפעמים בגלל גורמים שונים אין להם ביקוש בשווקים. יש בינינו קשר מעולה, אני אוהב את הארגון הזה ואת האנשים שאני עובד מולם – ובסוף הכל אישי".

הוא נשוי לטל, סגנית מנהלת בית ספר, ויש לו שני ילדים, בן ובת. "אני לא יודע אם הילדים שלי יהיו חקלאים או לא", הוא אומר, "אני מאחל לילדים שתהיה להם את היכולת לבחור, כי אם יש לך יכולת בחירה אתה בן אדם מאושר. אני רוצה שיעשו מה שעושה אותם מאושרים ושמחים. יכול להיות שזה ידלג דור, כמו שאצלי זה למעשה דילג מסבא אליי. אני מאמין שאעבוד עוד הרבה שנים ואני בונה על הנכדים. וגם אם לא, אז לא".

מה החלום, מה השאיפות?

"להיות בריא. להתפרנס בכבוד ולשמוח ממה שיש. לא צריך יותר בחיים".