נספח מיוחד לדו"ח אובדן מזון והצלת מזון בישראל
השפעות מלחמת חרבות ברזל על אובדן המזון במקטע החקלאי
1. השפעת מלחמת חרבות ברזל על אובדן מזון והצלת מזון במקטע החקלאי בישראל – דו"ח מיוחד
בעיית אי-הביטחון התזונתי החמירה עקב מלחמת "חרבות ברזל"
הדו"ח הלאומי לאובדן מזון והצלת מזון מפורסם ע"י לקט ישראל ו-BDO מאז שנת 2015, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות. השנה לראשונה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, מתפרסם דו"ח ביניים המצביע על השלכות המלחמה: גידול באובדן המזון במקטע החקלאי, החמרת אי-הביטחון התזונתי בישראל והצורך בחיזוק החקלאות המקומית והצלת המזון, לחיזוק החוסן הלאומי.
מלחמת חרבות ברזל הביאה להחמרה בבעיית אובדן המזון בישראל ולפגיעה בביטחון התזונתי. תוספת עלות האובדן למשק הלאומי כתוצאה מששת חודשי המלחמה הראשונים[1] עומדת על כ-מיליארד ₪. הכוללים אובדן מזון בשווי 670 מיליון ₪, עלות סביבתית כתוצאה מאובדן המזון של 135 מיליון ₪ ותוספת עלות בריאותית של כ-210 מיליון ₪.
ההחמרה באובדן המזון כתוצאה מצמצום הגישה לשטחים חקלאיים ומחסור בידיים עובדות פגעה בהיצע התוצרת החקלאית שהביאה לעליית מחירי הפירות והירקות. אלו יחד גרמו להעמקת הפגיעה בביטחון התזונתי. כמו כן, סביר שהיקף אובדן המזון גדל כתוצאה מהמלחמה גם במקטעים נוספים של מערכת המזון, למשל כתוצאה מהשבתת מפעלים, הצטיידות צרכנית מוגברת במזון, אתגרי שינוע וכדומה, אולם אלו לא נבחנו בדו"ח זה.
בדוח שלהלן מתוארים התהליכים המרכזיים שתרמו להחמרת אובדן מזון ואי הביטחון התזונתי בישראל בזמן מלחמת חרבות ברזל. להלן עיקר ממצאי הדוח:
- אובדן תוצרת חקלאית
- כ-30% משטחי החקלאות בישראל נמצאים באזורי הקו הראשון של הלחימה
- בעקבות המלחמה – חלה ירידה של כ-38% בכח האדם (עובדים זרים ופלסטינים) בענף החקלאות
- התוצאה היא גידול בהיקף אובדן המזון במקטע החקלאי בישראל לרמה של 22% בששת חודשי המלחמה הראשונים לעומת שיעור אובדן מזון של 9% טרום המלחמה[2].
- כלומר, מלחמת חרבות ברזל הביאה לתוספת אובדן של 150,000 טונות תוצרת חקלאית[3] בחצי השנה הראשונה למלחמה, בשווי כ-670 מיליון ₪
- הצלת מזון
- הודות לפעילות התנדבותית במהלך המלחמה, והיכולת לקטוף תוצרת חקלאית ולמנוע את בזבוזה, מותנה הפגיעה בהיקפי אובדן המזון במקטע החקלאי
- במהלך ששת חודשי המלחמה הראשונים, ב-600 אלף ימי התנדבות נקטפו למעלה מ-35 אלפי טונות תוצרת חקלאית בשווי של כ-160 מיליון ₪
- פעילות ההצלה של המתנדבים איפשרה להפחית את אובדן המזון בתקופה זו מ-25% ל-22%
- אי- ביטחון תזונתי
- פיחות בהיקף התוצרת החקלאית המקומית הביא לגידול ביבוא וצמצום היצוא. למרות זאת נרשמה ירידה של 7% בהיקף התוצרת החקלאית המשווקת בישראל[4] בתקופת המלחמה
- השפעת המחסור בתוצרת חקלאית – עליה של 14% במחירי הירקות ו-8% במחירי הפירות
- התוצאה: פגיעה בביטחון תזונתי עקב הירידה בצריכת מזון בריא, בייחוד בשכבות המוחלשות בהן להערכתנו השפעת עליית המחירים גבוהה יותר
- השפעה סביבתית
- העלות הסביבתית של אובדן המזון במקטע החקלאי במלחמה עומדת על כ-135 מיליון ₪ כתוצאה מאובדן משאבי קרקע ומים, פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ועלות טיפול בפסולת
- השפעה בריאותית
- עקב החמרת אי-הביטחון התזונתי – ההערכה היא כי תהיה תוספת הוצאות בריאות בישראל של כ-210 מיליוני ₪ בשנה
המצב הקיים, כתוצאה מהמלחמה, של חוסר יציבות בהיצע המזון החקלאי המקומי לצד עליית המחירים והחמרת אי הביטחון התזונתי באוכלוסיה, מדגיש את חשיבותה של חקלאות ישראלית מקומית לחוסנה וקיומה של המדינה. במבחן התוצאה, מדיניות הייבוא הממשלתית לא הוכיחה את עצמה ולא פתרה את בעיית עליית המחירים והמחסור בתוצרת כתוצאה מהמשבר. נראה כי הפתרון של ייבוא תנובות חקלאיות, גם בעיתות שגרה, אינו מספק כדי להבטיח ביטחון תזונתי ואף מגלם סיכון.
המציאות הכלכלית לאחר 9 חודשי מלחמה, הכוללת עלייה בהיקף האוכלוסייה שנמצאת באי-ביטחון תזונתי, העמקת אי-הביטחון התזונתי הקיים, וכל זאת במקביל לגידול בהיקפי אובדן מזון – מחדדת את הצורך בשימוש בכלי המדיניות של הצלת מזון והעברתו לצריכה על ידי אוכלוסיות מוחלשות להתמודדות גם בתקופות של משברים.
[1] אוקטובר 2023 – מרץ 2024
[3] פירות וירקות
[4] תוצרת חקלאית משווקת = תוצרת הנמכרת ברשתות קמעונאיות, שווקים, מכולות, ירקניות וכדומה; תוצרת חקלאית נצכרת – התוצרת החקלאית שאוכולוסיית מדינת ישראל צורכת/אוכלת
1.1 אובדן תוצרת חקלאית
1.1.1 התוצרת החקלאית בחבל תקומה ובקו העימות בגבול הצפון
בישראל למעלה מ-2.5 מיליוני דונם של שטחים חקלאיים לגידולי ירקות, פירות וגידולי שדה. למעלה מ-30% משטחי החקלאות בישראל נמצאים באזורי הקו הראשון של המלחמה[1], כ-22% בחבל תקומה (עוטף עזה)[2] ועוד כ-10% בגבול הצפון[3] מהם 7% בגליל, ו- 3% בגולן.
[1] לפי נתוני למ"ס, השלכות כלכליות של מלחמת "חרבות ברזל" על ענף החקלאות
[2] היקף שטחים חקלאיים במועצות אזוריות בעוטף עזה והן: חוף אשקלון, שער הנגב, שדות נגב, אשכול ומרחבים.
[3] היקף שטחים חקלאיים במועצות אזוריות הגובלות בגבול הצפון והן: גליל עליון, מבואות החרמון, מטה אשר, מעלה יוסף, מרום הגליל וגולן.
שטחי החקלאות באזורי קו המלחמה הראשון, אלפי דונם
מפה אינפוגרפית של שטחי החקלאות באזורי המלחמה עם שיעורי השטחים מסך הארץ
בחבל תקומה, המכונה "אסם התבואה של ישראל", נמצאים כ-60% משטחי תפוחי האדמה בישראל, כ-50% משטחי העגבניות ו-40% משטחי גידול הגזר והכרוב. באיזור קו העימות בגבול הצפון נמצאים כ-60% משטחי מטעי תפוחי העץ ומעל ל-35% משטחי מטעי האפרסקים. מלבד גידולים חקלאיים, גבול הצפון מהווה גם מקור ייצור מרכזי לביצים, ופטמי הודו.
