אודי רון, מקבל מזון ממרכז חלוקה של לקט ישראל, עמותת "ארוחה חמה" בקרית אתא, מזה כשנתיים.
אודי הינו דור שני לניצולי שואה, היה חובש קרבי בצבא, סיים תואר שני בביולוגיה, עבד כמדריך טיולים בארץ וסייע לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. אודי הוא מלח הארץ, שחיי חיים נורמטיביים ולא ידע שהוא הלום קרב עד שמציאות חייו עברה תהפוכה. "לפני למעלה מ- 3 שנים עברתי משבר גדול. אני שהייתי עוזר לכולם, כל ילד שראיתי ברחוב הייתי עוזר לו. הפכתי למצב שאני נמצא בו היום שאני צריך לבקש עזרה מאחרים, מכל מי שרק יכול."
בחודש יוני 2019 הוא פוטר מעבודתו. מצבו הבריאותי התדרדר ולא איפשר לו לעמוד זמן ממושך, נישואיו התפרקו וכל משפחתו התנתקה ממנו. בנוסף, לאחר שנים רבות הבין כי הוא הלום קרב עם כל המשמעויות של כך. הקרקע נשמטה מתחת לרגליו, ולא היה לאודי עוגן בשום תחום של חייו: פרנסה, משפחה, זוגיות. מלח הארץ שנתן כל כך הרבה למדינה נשאר לבד בקרב הקשה ביותר של חייו.
תחביב איסוף ומחזור הבקבוקים של אודי למען הסביבה, הפך ביום אחד למקור הפרנסה היחידי עבורו. "הייתי מסתובב בכל הארץ, אוסף בקבוקים ומחלק. עד שהגעתי למצב שלא נשאר לי כסף והיום אני אוסף בשביל עצמי, זו הפרנסה שלי".
על לקט ישראל הוא שמע לראשונה בלימודים לתואר ראשון בביולוגיה. הנושא של אובדן ובזבוז מזון קרוב לליבו." זה לא רק בזבוז אלא נזק מתמשך, אנשים לא מבינים כמה בזבוז יש בארץ ומה ההשלכות של זריקת מזון".
בפעם השנייה שנתקל בלקט ישראל זה כבר היה ב"ארוחה חמה". הרווחה הפנתה אותו למרכז החלוקה ומאז הוא מגיע לשם אחת לשבוע ומקבל מזון. "אני מקבל אחלה אוכל, גם מבושל וגם פירות וירקות. פירות וירקות טריים זו ממש ברכה. זה גם חוסך לי המון כסף ואני לא צריך לבשל, כבר אין לי גז בבית" הוא מגיע למרכז ומסייע במיון ובאריזה דבר שמספק לו קצת תעסוקה ותקשורת עם אנשי המרכז, כך שהוא מרגיש פחות בודד.
מסיפורו המרגש של אודי עולה מצוקה רבה, והבנה שבלי התרומה של המזון כנראה שלא היה יכול להתקיים.
תגובה אחת
סיפור של אודי הוא סיפור עצוב מצד אחד ואופטימי מצד אחר. מסופר על אדם חזק עם לב גדול. ראשית, רציתי קודם כל להודות לכם על כך, שאתם קיימים בעולם הסוער הזה ונותנים תקווה לאנשים מקסימים כמו אודי. ושנית – אני רוצה לאחל לאודי למצוא אהבה חדשה. זה לא קל, אבל אפשרי. היא תיתן לו כנפיים. לבן אדם כזה מגיע כל טוב שבעולם.
שיהיה חג שמח,
מלא באור ופרחים