כל יום בשטח, לצד חקלאים ומתנדבים נוספים, חיזק אצלו את התחושה שהוא לא תייר, אלא חלק ממשהו גדול יותר. "מהר מאוד הבנתי שאני לא רק מבקר כאן, אני חלק מההוויה הישראלית. רציתי להיות כאן, לחיות כאן, לקחת חלק בגורלה של ישראל, ולכן החלטתי לעלות לארץ."

מאז, אלכסנדר הפך לחלק בלתי נפרד ממשפחת לקט ישראל. בתחילת הדרך, התנדב חמישה ימים בשבוע, מתנדב ללא הפסקה בשדות ובחממות. כיום, במקביל ללימודי העברית באולפן, הוא ממשיך להתנדב לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, תורם מזמנו כדי לסייע לחקלאים ולעזור לביטחון התזונתי של האוכלוסייה הנזקקת בישראל.

ההתנדבות בלקט ישראל לא רק חיברה את אלכסנדר לארץ ולעשייה, היא גם שינתה את חייו האישיים. בוקר אחד, בדרכו ליום התנדבות, הוא פגש את איה, גם היא מתנדבת, והשניים הפכו לזוג.

לצד רגעים מרגשים, היו גם רגעים קשים ששיקפו לאלכס את המחיר הכבד של המלחמה. באחד מימי העבודה שלו בעוטף עזה, מצא את עצמו נכנס לחממה גדולה, מלאה בפלפלים שנרקבו על הענפים, באותו רגע הוא הבין את גודל המשבר ואת גודל האחריות האישית שלו ושל שאר המתנדבים.

"הבנתי שאני לא יכול להרשות לעצמי לבזבז זמן. ידעתי שאני חייב לעזור כמה שאוכל, אני מאמין גדול במשימה של לקט ישראל – לסייע לנזקקים ולעזור לחקלאים. פגשתי כאן אנשים יוצאי דופן, ואני מתכוון להמשיך להתנדב ולתרום גם הרבה אחרי שישראל תנצח במלחמה הזו", הוא אומר בחיוך.