בעקבות המלחמה פונו כ-250,000 תושבים מבתיהם, רבים מהם מתאכסנים במלונות כבר חודשים רבים ולא ברור מתי יוכלו לשוב. מבדיקות ושיחות שקיימנו עם המפונים, מצאנו כי הם מתגעגעים לאוכל ביתי, לבישול, וכמו כן חסרה להם הגישה למזון טרי ול”נשנוש” בריא , אף שהם מקבלים מספר ארוחות קבועות ביום. תרומות המזון שהגיעו למלונות כללו בעיקר ממתקים וחטיפים, שצריכתם לאורך זמן משפיעה לרעה על הרגלי האכילה וההעדפה הטבעית של ילדים ומבוגרים.
כדי לענות על הצורך שעלה מהשטח “נולד” בלקט פרויקט חדש, במסגרתו הצבנו דוכנים של פירות וירקות טריים, תוצרת ישראלית, בלובי של בתי מלון בהם מתאכסנים מפונים, לרווחתם וצריכתם האישית לאורך כל שעות היום. הדוכנים מעודדים לצרוך פירות וירקות, המהווים תזונה מאוזנת בקרב ילדים בשלב הקריטי של התבגרותם, משפרים את התפקוד היום-יומי ומעניקים תחושה שיש מי שדואג להם בשעה קשה זו. יתרונות אלה עולים בקנה אחד עם החזון ומטרה של לקט ישראל, להבטיח גישה לתזונה בריאה ומזינה לאוכלוסיות מוחלשות.
נכון להיום הצבנו שמונה דוכני פירות וירקות במלונות מרכזיים ברחבי הארץ, המקבלים אספקה שבועית קבועה מלקט ישראל. הצוות של לקט ישראל נמצא בקשר שוטף עם המלון ועם רכזי קהילות המפונים, כדי לקבל משוב על סוג התוצרת המועדף והתאמתו למשפחות המפונים. בתחילה, סופקו רק פירות וירקות שלא דורשים בישול, ומשהתבררו המקומות שבהן מתאפשר למפונים לבשל, סופקו גם תפוחי אדמה, בטטות, בצלים וירקות נוספים המתאימים לבישול.
אחד מבתי המלון שמקבל תוצרת מלקט ישראל, משכן את מפוני קיבוץ בארי שתושביו ספגו אבדות קשות בנפש וברכוש. יהודה, חקלאי תושב בארי, פונה למלון יחד עם אשתו אחרי שהסתתרו בביתם במשך 24 שעות עד לחילוצם בידי כוחות צה”ל. לאחר החילוץ, קיבלו את הבשורה המרה על מות נכדם וחטיפת נכדתם, שהושבה לאחר מכן לישראל בתום 53 ימים קשים בשבי.
יהודה שיתף אותנו שכשקיבל תמונה מהדוכן בלובי המלון, היה בטוח שמדובר בסופר בקרבת מקום. הוא לא האמין שכל התוצרת היפה היא בשבילו ובשביל חבריו. “הגישה לפירות ולירקות הישראליים והנפלאים תביא לשינוי עצום אצלנו”, אמר. “לא רק שנוכל לבחור בריא וטעים, אלא שנוכל ליהנות מפירות וירקות כל היום, בלוחות הזמנים שלנו”.
אף שעתידה של בארי נותר לא ברור, יהודה נחוש לחזור לביתו: “כמובן שאני מתכנן לשוב לקיבוץ. הבית שלי אמנם נשרף, אבל אנחנו נבנה אותו מחדש, כשזה יהיה מספיק בטוח. פנינו אל העתיד”.
