חקלאי ישראל תורמים מזה שנים רבות תוצרת חקלאית ללקט ישראל, ובכך מסייעים בהצלת מזון ובהעברתו למי שזקוק לו. כשפרצה המלחמה, הם עצמם חוו פגיעות קשות – שדות שנעזבו במשך חודשים ארוכים, יבולים שנפגעו או הושמדו ותשתיות חקלאיות שדורשות בנייה מחדש.
כפי שהם עמדו לצידנו לאורך השנים, כך גם אנו עומדים לצידם. פעלנו במהירות כדי לתמוך בחקלאים שנקלעו למצוקה, לסייע להם בשיקום השדות, ולהבטיח שהתוצרת הישראלית תמשיך להזין מאות אלפי אנשים ברחבי הארץ.
במושב אוהד שבדרום, בין שדות ומטעים, גדל יוסי ענבר, דור שלישי למשפחה של חקלאים. האדמה הייתה עבורו הרבה מעבר למקור פרנסה, היא הייתה הבית, השורשים, החיבור העמוק שבין האדם לטבע. כל פרי וירק שנוטע, שותל וזורע הם חלק בלתי נפרד ממנו.
בשבעה באוקטובר, כשפרצה המלחמה ביישוב, שעד אז היה פינת גן עדן שקטה, וברגע אחד הפך לזירה של כאוס ואובדן. מחבלים חדרו ליישוב, פגעו בקהילה, לקחו חיים של חברים קרובים ושל בני משפחה. אשתו של יוסי, בת קיבוץ בארי, ספגה אובדן אישי כבד, סבתה נרצחה בנוסף לרבים ממכריהם בקיבוץ.
הנזק הכבד שנגרם לשדות החקלאיים היווה אתגר משמעותי. השדות נותרו מוזנחים, היבולים עמדו בפני סכנת השמדה, וכוח האדם הצטמצם באופן משמעותי. רבים מהעובדים הזרים, שחוו אובדן אישי בעצמם, ביקשו לעזוב. יוסי, שגילה הבנה, עודד אותם לשוב לביתם, אך נותר להתמודד לבדו עם מציאות בלתי אפשרית.
יוסי ואביו שותפים של לקט ישראל מזה שנים, תורמים עודפי תוצרת חקלאית עבור האוכלוסייה הנזקקת, כשנקלעו למצוקה, ידענו שזה הזמן לסייע להם בחזרה. תוך זמן קצר, אוטובוסים עמוסים בעשרות מתנדבים הגיעו, נכונים להפשיל שרוולים ולהירתם לעבודה בשדה. יום אחר יום, הם שתלו, קטפו והחזירו את האדמה לחיים.
מה שהתחיל כמאבק הישרדות הפך למסע של שיקום. החממות התמלאו מחדש בצבע, השדות נחרשו ונשתלו מחדש, והחקלאים שהיו במשך שנים אלו שתורמים את יבולם כדי להזין אחרים – קיבלו את העזרה שהם עצמם נזקקו לה.
הודות לערבות ההדדית ולרוח ההתנדבות, חקלאים כמו יוסי אינם עומדים לבד במערכה. יחד, אנו מצליחים להפריח מחדש את השדות ולהבטיח את המשך קיומה של החקלאות הישראלית, תוך שמירה על ביטחון תזונתי לכל הזקוקים לו.